בינות נ' מנורה - חברה לביטוח בע"מ

החלטה

עסקינן בבקשה לתיקון כתב התביעה על ידי צירוף נתבע נוסף, הוא סוכן הביטוח.

עניינה של התביעה הוא תשלום תגמולי ביטוח בגין נכות שנותרה אצל התובע עקב פגיעתו בתאונת צניחה.

הנתבעת, היא המבטחת של התובע בשתי פוליסות ביטוח מנהלים. הנתבעת סירבה לשלם לתובע פיצויים בגין התאונה הנ"ל, מאחר שהפוליסה (ולמען הדיוק – שתי פוליסות) מחריגה את חבותה בגין פגיעות כתוצאה מעיסוק בצניחה.

לאחר שמיעת ראיות בתיק ועוד לפני הגשת סיכומים, עתר התובע לתיקון כתב התביעה על ידי צירוף סוכן הביטוח, אשר העיד כעד הגנה מטעם הנתבעת, כנתבע נוסף בתיק.

לטענת התובע, עדותו של סוכן הביטוח, ובפרט זו המתייחסת לאחד המסמכים שהוגשו על ידו, מלמדת – כך לשיטתו – על ביצוע עוולות נזיקיות כלפיו.

התובע הוסיף, כי תיקון כתב התביעה כאמור יסייע בבירור העובדות לאשורן בשאלת אחריותם המשותפת או הנפרדת של הנתבעת וסוכן הביטוח, וככל שייגרם על ידי כך נזק לנתבעת – הרי שהוא נזק בר תיקון על ידי תשלום הוצאות.

הנתבעת בתורה התנגדה לתיקון המבוקש, וטענה כי אין בו כדי לקדם את עניינו של התובע אלא רק לסרבל את הדיון ולהאריכו שלא לצורך. יתרה מכך, אין להתיר את התיקון משום שלטענתה כל עילת תביעה נגד סוכן הביטוח התיישנה זה מכבר.

עוד טענה הנתבעת, כי ההתנהגות המיוחסת לסוכן הביטוח נידונה כבר, בזמן שמיעת העדויות, ללא סייג או הסתרה, ובמצב דברים זה אין תועלת בתיקון לצורך בירור הפלוגתאות, מה גם שלא התגלתה בדיון עובדה חדשה המצדיקה את שינוי כתב התביעה. מטעם זה ממש טענה הנתבעת כי הבקשה מוגשת בשיהוי רב, ולכן אין מקום להיעתר לה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נחה דעתי להיעתר לבקשה.

ככלל, בית המשפט מוסמך לתקן את כתב התביעה גם אם הסתיימה שמיעת ראיות, ובלבד שקיימת עילת תביעה כנגד הנתבע הנוסף שלגביה מתעוררת שאלה משפטית או עובדתית משותפת עם הנתבע המקורי, ולבסוף כי הצירוף דרוש להכרעה יעילה בתובענה.

אף שהדבר לא פורש במסגרת הבקשה, ניתן להבין מבין השיטין כי העילה שבכוונת התובע לייחס לסוכן הביטוח היא מתוך פקודת הנזיקין, כנראה של רשלנות ו/או עוולות נוספות.

התובע מבסס את טיעוניו על הנתונים שעלו במסגרת עדותו של הסוכן והמסמך שהוגש באמצעותו, שעל בסיסו מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה נגדה.

לטענת התובע, בעדותו של סוכן הביטוח נתגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות לו מקודם, ועיקרן כי מסר לתובע ולאביו דבר דחיית הבקשה להרחיב את הכיסוי הביטוחי. התובע הוסיף כי יש לתהות אחר התנהגות הסוכן אשר סייע לו בהגשת התביעה לחברת הביטוח – אף שלגישתו מסר לו קודם לכן אודות הדחייה הנ"ל.

מהמקובץ לעיל עולה, כי ההכרעה בתובענה שבין התובע לנתבעת לא תפתור בשלמות וביעילות את המחלוקת האמיתית, כפי שהועמדה על ידי התובע בכתב התביעה, על כן ראוי לצרף את הסוכן כנתבע נוסף.

ומה לגבי התיישנות התביעה נגד הסוכן?

כידוע, בית המשפט לא יתיר תיקון כתב תביעה אם התיקון המבוקש יגרום לבעל דין מסוים נזק שלא ניתן לפיצוי על ידי פסיקת הוצאות. לפיכך, אם מבקש בעל דין להעלות, על דרך של תיקון כתב התביעה, עילה שהתיישנה – תידחה הבקשה.

לענייננו – בבוא בית המשפט לבחון את הטענה בדבר התיישנות כל עילה כנגד הסוכן (מבין העוולות הנזיקיות), יש ליתן את הדעת לגבי המועד בו נולדה עילת התביעה נגד הסוכן, והאם מתקיים לעניין זה אחד התנאים שיש בכוחם להביא להארכת תקופת ההתיישנות.

התובע טוען בבקשתו, כי לא ידע דבר אודות דחיית בקשתו לביטול החריג שבפוליסה, עד שסוכן הביטוח מסר עדות בנושא. התובע הוסיף, כי ידע לראשונה אודות המסמך המלמד, לכאורה, על דחיית בקשתו ע"י הנתבעת רק עם צירוף המסמך לתצהיר העדות הראשות של הסוכן.

מבלי לקבוע מסמרות בעניין, וגם אם ייקבע שעילת התביעה נגד סוכן הביטוח נולדה לפני 7 שנים, לא מן הנמנע כי במידה וטענת התובע תתברר כנכונה – יהיה בכך משום טעם להארכת תקופת ההתיישנות (בכפוף כמובן להתקיימות כל שאר התנאים הרלוונטיים שחוק ההתיישנות).